1.נכנסתי למקלחת, שפכתי על הראש מים קרים, והחלטתי לא לבצע את "ההחלטה המקברית של השנה" ולא להעתיק ולהטמיע כאן איזה 150 תגובות מפוסט הפריוויו של מידן – כולל שמות – כי אני לא נמצא כאן להעליב, להשפיל, להשמיץ, להכלים, ללעוג, לבייש, ולדרוך על אף אחד מהמגיבים, שלא סתם העליבו את מיאמי היט. הם העליבו את כל הקבוצות שאי-פעם שיחקו פצועות, עייפות, אחרי שלמעשה הגיעו לשיאן לפני שהסידרה עם הלייקרס בכלל התחילה כשהם משאירים את כל מה שהיה להם נגד הסלטיקס. אז אתם יודעים מי אתם. עשו את חשבון הנפש כל אחד לעצמו, וקבלו מתנה ממני: לולב גדול ועבה ישר אל תוך העכוז שלכם.

2. מה שקרה הלילה היה ששחקן כדורסל שאימו אמרה לו בגיל 12 –

"I DON'T LIKE YOU. LEAVE MY HOUSE AND GO"

עזב את הבית, מצא דרך לחיות, וחזר הלילה לנצח את לברון, AD, והלייקרס.

הוא עזב את הבית בגיל 12. היה הומלס. התגורר פה והתגורר שם. גנב אוכל למחייתו, ולפעמים מצא עבודות כעוזר עבור 0.50 סנט לשעה. הוא ידע שהוא חייב ללכת לבית ספר. כמה שנים הסתדר למעשה כילד הומלס, עד שבתיכון הוא התחבר עם שחקן קבוצה לבן שהזמין אותו פעם לביתו, והוריו כל כל התפעלו מג'ימי באטלר שהם הזמינו אותו לגור בביתם. השאר הוא הסטוריה. כתבתי על כך באריכות, ומי שמעוניין לתרגם את סיפור חייו אחרי שמיאמי תזכה באליפות ה-NBA 2-4 או 3-4 כפי שנבאתי, העונה תסתיים, ונתחיל עם תרגומי ספורי ספורט – שיכתוב לי בתגובות שהוא מעוניין.

אז הג'ימי באטלר הזה עלה הלילה על הפארקט עם החלטה שהוא לא מפסיד ללייקרס, אפילו אם יצטרך לשחק לבדו – דבר שעשה גם עשה בחלקי משחק רבים.

זה לא היה המשחק הגדול אי-פעם כמובן. אבל היה זה משחק שבקלות יכול להיכנס לרשימת המשחקים האמיצים, וה-GUTSY ביותר אי-פעם. את הפרטים ומה שהוא עשה תקראו אצל רועי, מסקר המשחק.

אני אומר רק שהיה זה אחד המשחקים האמיצים ביותר ששוחק ע"י שחקן, שגדולתו היא משחקו המכוער. כבר כתבתי בבלוג החי שאין ספק שבאטלר הוא השחקן הטוב ביותר בין השחקנים המשחקים את המשחק המכוער ביותר, ומשחקו הוא המכוער הביותר בין השחקנים הטובים ביותר.

ג'ימי לא שם רבע קצוץ שרוב מנקודותיו באות אחרי רמיסה, התנגשות, ריסוק, הבקעה, וזעזוע. היי, זה 2 נקודות אפילו שהן נקלעות ע"י מכבש או בולדוזר. הוא לא ריחף, הוא לא דינקק, הוא לא טס, והוא לא טאטע. הוא פשוט הכריח את הכדור להיכנס אם זה היה נגד לברון, AD, או KCP. כשלא יכול היה להכריח את כניסתו, או שידע שהג'אמפ שלו ייחסם ע"י גבוהים ממנו, הוא פשוט ניתר אחורה וקבר אותה שוב ושוב ושוב, באחוזים מצויינים.

זה לא היה משחק על מה שלמיאמי היט לא היה – באם אדבאיו וגורן דראגיץ' יושבים באזרחי (למעשה באם ישב עם תלבושת המשחק כאילו הוא מוכן להיכנס כל רגע שייקרא, אבל זה היה רק להטעות את האוייב). זה היה משחק של מה שכן היה לה: IRREPRESSIBLE FORCE שנקרא ג'ימי באטלר שסחף אחריו ילדים בני 19 (טיילר הירו וקנדריק נאן), וצעיר ששיחק במכללה בדיביזיה III לפני שבשנת הג'וניור מישיגן מצאה אותו, והוא לא נבחר אפילו בדראפט לקרב של חייהם, כשהוא לא נותן להם כל צ'אנס להפסיד. טרופו ניכנס בכולם, ומיאמי ניצחה וצמצמה ל-2-1.

3. קצת קשה להאמין שהטריפל-דאבל הזה של ג'ימי באטלר היה הראשון בקריירה שלו בפלייאוף, אבל הלילה הוא עשה זאת כשלברון ניסה וניסה, אך לא יכול היה TO KEEP PACE עם הכוכב הגדול של המשחק. אחרי המשחק נאמר לו שזה היה טריפל דאבל נפלא, הראשון בקריירה בפלייאוף. הוא חייך לעבר המראיין והגיב: "אולי לא תאמין לי שהטריפל דאבל לא משחק אצלי. כל מה שאני רוצה זה לנצח".

4. רגע, אני פיתחתי עבור מיאמי היט שיטת הגנה שלמה רק כדי לעצור את אנטוני דייויס? אנטוני דייויס, לצערי, לעולם לא יגיע לרמת הגדולים ביותר. הוא לא יהיה ביל ראסל, קרים עבדול ג'אבר, חאכים, או שאקיל. למה? הרי יש לו את כל היכולות!!!

אולי יש לו את כל היכולות, אבל חסר לו דבר אחד הנקרא "רצון". רגע, אולי יש לו רצון, אבל 'רצון' לא עוזר כשאתה שחקן רך, לא ניכנס לקרבות תחת הסל, לא לוקח ריבאונדים, ולעתים נראה לא יותר משחקן חולם על הפארקט.

ברור שהיה לו 'FOUL TROUBLE. את הרביעי תקע לו מאיירס ליאונרד בתחילת הרבע השני, ופרנק ווגל הוציא אותו מהמשחק. כשניכנס זה היה הכבר מאוחר. עוד משחק גרוע לסנטר הגדול הזה שהופך מאסל לבאסל תוך 48 שעות וחוזר חלילה.

מה שאני לא מבין עם המאמנים האלה זה אז מה אם היו לו 4 פאולים. זאת סידרת הגמר. תן לכוכב שלך לשחק. אם יעשה פאול חמישי, ואח"כ פאול ששי, אז יעשה. אולי הוא לא יעשה? מדברים כאן על סופר-סטאר שיושב בחוץ ומסתכל על חצי המשחק מהספסל. זה פשע ממש.

5. אני לא יודע. אני לא בטוח. אני לא בבועה. אבל עיתונאים ממיאמי הראלד ופורט לודרדייל סנטינל נמצאים שם. הם כתבו הלילה בעיתוניהם שיש מצב שבאם חוזר למשחק הרביעי, "ומסתבר שפציעתו של גורן דראגיץ' אינה חמורה כפי שחשבו. יש סיכוי שגורן דראגיץ' יחזור אף הוא – תלוי כמה ימים הסדרה תימשך". אני רק מדווח מה שכתבים של עיתוני מיאמי מדווחים.

6. היום סוף סוף קלטתי כיצד מיאמי מגינה. היא מגינה אזורית-אישית!

לקשיש הכותב לכם ישנה עין חדה לכדורסל. למעשה לכל ספורט. זה כנראה הכשרון היחיד שהעניק לי הקב"ה. כבר במשחק הראשון נגד הלייקרס לא הבנתי כיצד מיאמי משחקת הגנה אזורית, ולפתע האזורית משתנה לאישית. כתבתי ושאלתי בבלוג החי: "כיצד לעזאזל הם עושים זאת? הבאה פקודה מהמאמן? וכיצד הפקודה מגיעה לאוזני השחקנים ולא לאוזני הלייקרס?

בתחילת המשחק היום חשבתי שאני טועה, ואולי מיאמי משחקת את ה-"אזורית הנעה", השיטה שיצא איתה מאמן צפון קרולינה פרנק מגווייר (לפני דין סמית'), שהיא אזורית 3-2 , או 2-2-1, כשהקו הקדמי של האזורית נע ימינה או שמאלה, יחד עם הקבוצה המתקיפה, ואז השומרים האחוריים גם 'נעים' כשהשומר צמהצד הנגדי לצד 'בהנע' עובר קדימה. בהזדמנות אשרטט ואסביר.

רק הלילה הסתבר לי שטעיתי, וסוף-סוף קלטתי את האזורית של מיאמי שהופכת בצ'יק לאישית: שימו לב במשחק הבא: ההגנה היא אשכרה אזורית 2-2-1, והם נעים אזורית יחד עם מהלך המסירות, ימינה ושמאלה. אבל ברגע שבמקום מסירה אחד מהגארדים של הלייקרס מתחיל לכדרר לכניסה, השומר שלו לא נותן לו להיכנס והופך למגן אישי שלו. ז"א שהמגן נשאר עם הפורץ, וזה נותן מיד את הסימן לשאר שחקני מיאמי לקחת את השחקן שלידם אישית, וככה זה ממשיך עד הסל, או ההחטאה. אין כל 'קריאה' מספואלסטרה. הכל נעשה אוטומטי: ברגע שהשחקן שבאזור שלך מתחיל לחדור לסל עם כדור או ללא כדור, השומר האזורי שלו נשאר איתו, ואז הארבעה הנותרים הופכים את שמירתם האזורית לאישית.

7. אני חייב להקדיש כמה מילים לטיילר הירו ולדנקן רובינסון. הראשון רוקי, השני כמעט רוקי, והגיע מדיביזיה III, ולא ניבחר בדראפט. הירו בן 20, ורובינסון בן 24. שניהם נראים יותר יורמים מהממושקף ההוא מירושלים. אתם יודעים, חגי באום הירושלמי שהיה פעם באתר לפני איזה 10 או 12 שנה, וכינינו אותו 'ממושקפי'.

שני הלבנים היורמים האלה הם 'גיימרים' מהכיתה העליונה.

הם נעים ללא הפסק, הם יוצרים מיס-מצ'ים (במיוחד רובינסון הגבוה), ושניהם קלעי שלשות מהטובים ב-NBA. מה שטיילר הירו ודנקן רובינסון עושים לא רק בסידרת הפלייאוף הראשונה הזאת, אלא בסדרת הגמר הראשונה בחייהם – הוא מעל ומעבר. הם לא מג'יק ג'ונסון, הרוקי, בגמר נגד הסיקסרס, אבל למרות החמצותיהם מהשלוש, הם ממשיכים לזרוק, וחייבים כאן לציין את אריק ספואלסטרה שמכיר בהם וביכולתם, מעלה אותם בחמישייה הראשונה, ומסיים את המשחקים איתם. הם היו עולים בחמישייה אפילו אם באם וגורן היו עולים. הם שחקני חמישייה של מההיט, והם העתיד. אני מחכה רק ללילה בו הקליעה שלהם תחזור, ואז תראו הצגה!

8. אני לא מבין מה עושה דני גרין בחמישייה. אני גם לא מבין מה עושה KCP בחמישייה של הלייקרס. ווגל מתחיל עם שניהם, ומיאמי מיד פותחת הפרש של 8, 9 נקודות. אני לא סופר. דני גרין היה שוב 0 מ-6 ל-2 נק', ו- 15- ב +-. יחד איתו עולה KCP שהיה 1 מ-5 ב-29 דקות משחק ל-5 נק', ו-+- NET של 26- הגרוע מכולם. זה כאילו לתת למיאמי 10-12 נקודות 'פור'. מצידי? שימשיך לעשות זאת.

9. מנגד ישנם לו שני קנונים – קייל קוזמה עם 6 מ-13 ו-4 מ-8 ל-19 נק', ומרקיף מוריס עם 6 מ-13 ו-5 מ-11 מאחורי הקשת. שניהם בNET של פלוס גדול. אני בכוונה לא מסמן את "8" ו-"9" בפונט שחור וגדול כדי שאף ישראלי מלוס אנג'לס (ויש שם ברוך השם כמה עשרות אלפים כולל גל שור) לא יגלה חס וחלילה מה הדוק מ'יזרעאל' מציע לו לעשות.

(איך המאמנים המרובעים האלה לא מבינים שזה גמר ה-NBA? אני הייתי מעלה את קוזמה ומוריס עם 35 דקות למשחק לאיש, ומנצח את ההיט על 20 לפחות).

10. זה באמת משני, אבל משגע לי את השכל. ספו מעלה את מאיירס ליאונרד בחמישייה. הוא שיחק 7 דקות ברבע הראשון, קלע 2 מ-2, היה 7+ ויצא. ספו העלה אותו במחצית השנייה. הוא שיחק עוד 6 דקות, היה 1 מ-1, וה-NET שלו עלה ל-13+. הוא פייטר. הוא מלהיב. הוא חזק. בבלוג החי כתבתי אחרי ה-6 דקות שלו ב'שלישי' כשההיט שוב ברחו קדימה שזהו, מאיירס לא ישחק יותר.

קייל אוליניק היה טוב מאד. הוא קלע 5 מ-9, 3 מ-5 מה-3 ל-17 נק' עם 7 אס' ו-7 ריב', והיה מבצר תחת הסל.

כל מה שאני מנסה למסור לספו שלא ישכח זאת אם הלייקרס עולים עם AD, דווייט האוארד, ולברון, ולשלושתם הולך יום. הוא חייב להתאמן מחר ובכל הזדמנות עם כמה דקות של שני הגבוהים יחד. ואם באם חוזר, להתאמן אפילו עם כל השלושה יחד. יהיו דקות בסדרה שזאת תהיה מחובה.

11.לברון הבנזונה. יורד מהפארקט לפני סיום המשחק. לפני התחלת הסדרה הוא מהלל את מיאמי היט ושנותיו בה. והלילה הוא לא מוכן אפילו להיות על הפארקט ולתת לה מינימום של כבוד, אחרי שמיאמי הוציאה את נשמתה ובקבוצה חסרה ניצחה את הלייקרס? זה לברון עבורכם.